המונחים “משולשים זוגיים”, “כרטיסי אישור חופשי” (Hall Passes) ו”סניפים” (Swinging) הולכים ותופסים יותר ויותר מקום בשיחות בין זוגות ויחידים, גם מחוץ להקשר המיני הספציפי לחדר השינה. מונחים אלה מייצגים סוגים שונים של מערכות יחסים פתוחות או מורכבות, והפופולריות שלהם עולה ככל שההבנה והגמישות ביחס למה שמוגדר כנאמנות ומסירות מתפתחת בחברה המודרנית.
ברור שהמשמעות של נאמנות במערכות יחסים עברה שינוי משמעותי עם השנים. בעבר, הקונספט של נאמנות היה חד-משמעי — זוגות היו מצופים להישאר יחד ולשמור על קשר בלעדי. היום, עם התפתחות תרבותית, חברתית וטכנולוגית, ההבנה וההגדרות של נאמנות נעשו גמישות יותר. אם כך, האם זה אומר שהמחויבות הזוגית הטרלית הפכה לעניין שולי ולא רלוונטי? התשובה תלויה בהקשר ובהעדפות האישיות של כל זוג והקבוצה החברתית שלו.
מהי נאמנות לא-מונוגמית?
מונח “לא-מונוגמיה” מתייחס למגוון רחב של דגמים של מערכות יחסים שבהן אחד או יותר מבני הזוג מקיימים קשרים רומנטיים או מיניים עם אנשים אחרים במקביל. לעיתים, מדובר בסינרגיה והחלפת שותפים באופן מוסכם ופתוח המכונה “סווינגינג”, ולעיתים מדובר בפיתוח קשרים עמוקים יותר, אהבה ולבבות רבים, המכונה “פוליאמוריה”.
העיקר הוא שכל הצדדים המעורבים דנים מראש ומגיעים להסכמה לגבי אופי הקשר, והאם הם משתפים במה שהם עושים עם שותפיהם, מקומם בחייהם הקרובים והמשפחתיים. החשיבות היא בהסכמה ובשקיפות, תוך שמירה על גבולות שהוגדרו מראש ומוכנים לקבלה והבנה הדדית.
האם יחסים פתוחים מיועדים רק לאנשים עם נטייה קיקית או מתקדמת?
אין מספרים סופיים שמציגים כמה אנשים מגדירים את עצמם כלא-מונוגמים, אך קיימות תיאוריות שמסבירות את ההתפתחות והעניין במגמה זו. חלק מהחוקרים סוברים שנאורות מינית וטבעם הנסתר של מערכות יחסים לא-מונוגמיות מובילים לכך שהן מופיעות באופן טבעי פחות בטבע, אך הקשר בין התפיסות והסברה החברתית לבין ההיקפים שלהם במציאות דורש מחקר מעמיק יותר.
המון גיבורים תרבותיים וחברתיים, במיוחד תנועות כמו קהילת ה-LGBTQ+, תרמו להנגיש ולפתוח שיח על אופציות אחרות במערכות יחסים. ההכרה בכך שמערכות יחסים יכולות להיות מגוונות ומשתנות, משדרגת את ההבנה שהקונספט של “נורמה” אינו קבוע והוא נתון לפרשנות אישית.
גם קהילות שמתרגלות קונספטים כמו BDSM ופורנוגרפיה אלימה לעיתים קרובות מנהלות שיחות פתוחות עם שותפיהן בנושאים כמו פנטזיות, גבולות וסקרנות, שהינו תהליך שמחזק את ההכרה בחשיבות של תקשורת, כנות והסכמה הדדית ביחסים.
האם המונוגמיה הוגדרה כמתה או בטלה?
הכנסת המודע של סוגי מערכות יחסים פתוחות ומגוונות לא רק מקבלת הכרה ומפיגה את הסטיגמה, אלא גם מראה שיותר זוגות ומיעוטים בוחרים בדרך זו מתוך מודעות ומתוך הבנה שזו האפשרות הטובה ביותר עבורם. ההכרה הזאת אינה מייתרת את המונוגמיה אלא מצביעה על כך שיש גיוון והעדפה אישית הניתנת לכיבוד.
אנשי זוגות ועצמאים מגלים יותר ויותר את החשיבות של תקשורת כנה על מה שמפיח בהם שמחה, סיפוק והנאה בחיי המין והאהבה שלהם. היכולת לבחון אם נאמנות מונוגמית מתאימה להם, או לחלופין לבחור באופציה הלא-מונוגמית, הופכת להיות חלק מקיומם שראוי לדיון פתוח ולכיבוד ההחלטות השונות.
הנקודה היא שההנחות של “תבנית אחת-מתאימה לכולם” לא בהכרח מועילה, וההעדפות משתנות באנשים, בזמינות ובתרבות. בסופו של דבר, ההכרעה באשר לסוג הקשר שנכון עבור כל זוג הוא אישי ומותאם לצרכיו, רצונותיו והכרתו של כל אחד ואחת מעומק הלב.
